החלטה בתיק בש"פ 5733/12

לפניי בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (מפי כב' השופטת ר' לורך), בתיק מ"ת 4700-07-12, מיום 3.7.2012, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית המשפט השלום ברמלה (מפי כב' השופטת ע' יוסף-קוזין), בתיק מ"ת 24004-04-12, מיום 1.7.2012, אשר הורה על שחרור המבקש למעצר בית במסגרת טיפולית, עד לתום ההליכים במשפטו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המבקש

בכתב האישום שהוגש לבית המשפט השלום ברמלה, נטען, כי ביום 11.4.2012, בסמוך לשעה 21:15, ניסה המבקש להתפרץ לדירת משפחת אקצין (להלן: המתלוננים) בעיר לוד (להלן: הדירה). עוד נטען, כי המבקש נכנס לחצר הבית, טיפס על פרגולה, וניסה לשבור את תריס חלון חדר ההורים. כתוצאה ממעשיו אלה, נגרם נזק לחלון בדמות כיפוף דופן התריס. בהמשך ובאותן נסיבות, התגלה המבקש על-ידי עובר אורח, שזהותו אינה ידועה, ועל-ידי המתלוננים אשר שבו לביתם באותה העת, ואו אז קפץ המבקש מהפרגולה והחל להימלט, בעוד האחר והמתלוננים דולקים אחריו, ובהמשך נתפס על-ידי המשטרה. עם מעצרו, נמצא כי המבקש החזיק בכיס מכנסיו צבת ומברג.

על יסוד עובדות כתב האישום, הואשם המבקש בעבירה של כניסה והתפרצות למקום מגורים, לפי סעיפים 406(ב) ו- 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירה של החזקת מכשיר פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין; ובעבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים בעניינו.

           בבקשה נטען, כי ברשות המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, לרבות, זיהוי של המבקש על-ידי המתלוננים כמי שביצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו; דו"חות פעולה של שוטרים אשר הגיעו למקום; וחוות דעת אודות כלי הפריצה שהיו ברשותו. עוד נטען, כי נגד המבקש, המכחיש את המיוחס לו, קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בהתקיים יסוד סביר לחשש שהמבקש יסכן את בטחון הציבור, לרבות רכושו. כמו כן, מתקיימת עילת מעצר נוספת בגין החשש להתחמקותו מהליכי שפיטה, לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. לטענת המשיבה, עילות המעצר קמות נגד המבקש, הן נוכח המעשים המיוחסים לו והן לאור העובדה שלחובתו שתי הרשעות קודמות, וביניהן, הרשעה מיום 23.11.2009 בגין 12 תיקי חקירה שעיקרם עבירות של התפרצות לדירה, החזקת כלי פריצה וגניבה, שבעקבותיה ריצה המבקש עונש מאסר בפועל. כמו כן נטען, כי בעת שהשוטרים ניסו לעוצרו, ניסה המבקש להימלט מידיהם ואף ניסה למנוע מהם לאוזקו.

           נוכח האמור, טענה המשיבה, כי יש להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

הליכים קודמים

ביום 19.4.2012, ניתנה החלטתו של בית המשפט השלום ברמלה, על-פיה, למרות קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של המבקש, והחשש כי נשקפת ממנו מסוכנות, יש מקום, עדיין, לקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, על מנת לבחון את האפשרות לשחרור המבקש לחלופת מעצר.

ביום 20.5.2012, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של המבקש, ממנו עולה, כי רמת הסיכון הנשקף מהמבקש לביצוע עבירות רכוש נוספות, נותרה בעינה. שירות המבחן התרשם כי המבקש הינו אדם חלש, אימפולסיבי וחסר גבולות, המתקשה לתפקד באופן נורמטיבי, והוא מכור לאלכוהול. עוד צויין בתסקיר, כי על מנת לסייע למבקש בקשייו ולהפחית את רמת הסיכון הנשקף ממנו, נכון יהא לשלבו במסגרת קהילה טיפולית סגורה לגמילה מאלכוהול. יחד עם זאת, נמסר בתסקיר, כי מאחר שמבקש לא פנה לטיפול מאז ששוחרר ממאסרו הקודם, ומשום שהוא מטשטש את חומרת התמכרותו לאלכוהול, אין מקום להמליץ על שחרורו, לחלופה טיפולית כגון דא.

           אשר לחלופת מעצר הבית שהוצעה, סבר שירות המבחן, כי נוכח הסיכון הטמון במבקש; התלות באלכוהול; חוסר הפנמתו את הגבולות הברורים שהוצבו לו בהרשעתו הקודמת; וקשייו להיענות לסמכות, הרי שבני משפחתו יתקשו לבסס חלופה, המסוגלת להפחית מרמת הסיכון הקיימת מהמבקש.

ביום 31.5.2012,התקבל תסקיר מעצר משלים מטעם שירות המבחן בעניינו של המבקש, בהתאם להחלטתו של בית המשפט השלום. שירות המבחן התרשם הפעם, כי חלה הגמשה משמעותית באופן בו המבקש משתף אחרים במצבו ובנכונותו להשתלב במסגרת טיפולית, וכי נכון יהא לנצל את הליך מעצרו לשם שילובו במסגרת טיפולית מתאימה. יחד עם זאת, ציין שירות המבחן, כי הוא מתקשה להעריך את יכולתו של המבקש להתמודד עם האינטנסיביות הטיפולית והרגשית, הנדרשת לכך, ועם הצורך בהשקעה נפשית משמעותית, עקבית ולאורך זמן. ועל כן, המליץ שירות המבחן, להפנות את המבקש לראיון קבלה בקהילה הטיפולית "אילנות", לשם קבלת הערכה של גורמי טיפול נוספים, באשר להתאמתו וסיכויי הצלחתו של המבקש.

ביום 6.6.2012, נענה בית המשפט השלום ברמלה להמלצתו של שירות המבחן, והתיר למבקש לצאת ממעצרו למטרת ראיון קבלה בקהילה הטיפולית "אילנות", תחת ליווי ופיקוח, והפקדת ערבויות. כמו כן הורה בית המשפט לשירות המבחן לערוך תסקיר משלים בעניינו של המבקש, לאחר ראיון הקבלה.

ביום 19.6.2012, התקבל תסקיר מעצר משלים מטעם שירות המבחן בעניינו של המבקש, המבוסס על שיחה עם רכזת הקבלה בקהילה הטיפולית. מהתסקיר עולה, כי המבקש עבר את שלב ראיון הקבלה בהצלחה ונמצא מתאים למסגרת הקהילה הטיפולית. ולפיכך, המליץ שירות המבחן, כי המבקש יופנה לטיפול בקהילה, במעון סגור, בכפוף לתנאי המסגרת הטיפולית, תחת פיקוח שירות המבחן למשך 6 חודשים.

ביום 27.6.2012, התקבל תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן, בהתאם להחלטת בית המשפט השלום. שירות המבחן התרשם כי לאור חלוף הזמן; שהייתו הממושכת של המבקש בבית המעצר; מעורבותם המשמעותית של בני משפחתו; והתאמתו למסגרת הטיפולית המדוברת, הרי שיש לאפשר למבקש להשתלב בתהליך הטיפולי במסגרת זו.

ביום 1.7.2012, ניתנה החלטתו של בית המשפט השלום ברמלה בעניינו של המבקש. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה דנן, יש לחרוג מהכלל שנקבע בבש"פ 1981/11 סויסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.3.2011) (להלן: הלכת סויסה), הקובע כי העיתוי הראוי לטיפול גמילתי הוא בשלב שלאחר גזר הדין, ולאפשר למבקש להתחיל בהליך גמילה בחלופת מעצר טיפולית-שיקומית, חלף השארתו במעצר ללא טיפול. בית המשפט עמד על המלצותיו של שירות המבחן, ועל כך שהמבקש נתון במעצר במסגרת ההליך הנוכחי, מזה כחודשיים וחצי. עוד נקבע, כי המבקש ביצע את כל שנדרש ממנו לצורך קבלתו לקהילה הטיפולית, וכי הדבר מצביע על רצונו להיקלט בה. בית משפט שלום סבר כי, בנסיבות העניין, קיימים סיכויים טובים להצלחת הליך הגמילה, וכי יש בו כדי לנטרל את מסוכנותו של המבקש, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.

           לאור האמור, קבע בית המשפט, כי יש לשחרר את המבקש ממעצרו לקהילה הטיפולית, שם ישהה בתנאי מעצר בית מלא, ובכפוף לתנאי המסגרת הטיפולית.

המשיבה ערערה על ההחלטה הנ"ל בפני בית המשפט המחוזי מרכז, וטענה כי שגה בית משפט השלום עת שהורה על שחרור המבקש לקהילה טיפולית, במסגרת הליך מעצר. נטען על-ידי המשיבה כי אין בנסיבותיו של מקרה זה כדי להצדיק חריגה מהכלל שהושרש בהלכת סויסה ובפסיקה שלאחריה, לפיו, השלב הנכון להפניה לטיפול של גמילה מסמים או אלכוהול הוא שלב גזר הדין. בין היתר נטען, כי המבקש לא החל בהליך הגמילה עובר למעצרו; כי סיכויי הצלחתו אינם ברורים, לאור האמור בתסקירי המבחן אודותיו; כי המבקש לא מינף את היותו במאסר או במעצר קודמים כדי להירתם להליך גמילה כלשהו; וכי אין בחלופת המעצר בקהילה הטיפולית, כדי לאיין את מסוכנותו של המבקש, בהינתן העובדה שהוא ביצע את המיוחס לו בהיותו אסיר ברישיון, ושעה שעומדים ותלויים נגדו שני מאסרים מותנים ברי הפעלה.